אל תבקשו לדעת איך הוא מת | שירית כשר

אחותו של רס״ן יהורז כשר ז״ל 1966-1991

כי בחייו ציווה לנו את החיים

אל תבקשו לדעת איך הוא מת. בקשו את רגע לידתו

איך נולד עם כאב הצירים והחל לחיות בבכי התינוקות. איך גמע חלב וסקר את סביבתו. איך קם עם חיוך הבוקר ויצא לכבוש עולמות חדשים. איך הלך לגן, ורקד ושר שירים. איך שיחק במשחקי ילדותנו.

אל תבקשו לדעת איך הוא מת. בקשו לדעת את לבלוב גדילתו ופריחתו

איך גדל בין צחוק הילדים, אוושת הנדנדה ובעיטות הכדור. בין קולות הגלים ביום קיץ, וטפטוף הגשם בחלונות החורף. איך חי ונשם בין דפי הספרים עבי הכרס ולוחות משחקים. איך חקר ודרש ולמד ובדק. איך דיבר והקשיב ראה ובחן. איך אהב את העולם.

אל תבקשו לדעת מה הוא לא הספיק אחר מותו. בקשו לדעת מה הספיק בעודו חי

איך אהב את הטנק ואת עוצמת הפלדה. את תעוזת האדם ואת שורת חייליו הסדורה. את תורות המלחמה ומתודות הקרב, את הכנות התרגילים, את התרגשות הקרב. איך בעיקר אהב את האדם

אל תבקשו לדעת איך הוא מת. בקשו לדעת כמה שמח בעת יומו האחרון

איך נשא אישה והקים בית, איך כבש ספסלי האקדמיה והרבה חכמה. איך טייל וראה וצחק ושמח. איך נפל ממצוק חייו כשהוא מאושר.

אל תבקשו לדעת איך אנחנו חיים עם המתים. בקשו לדעת איך המתים חיים איתנו

עם הנץ החמה ועם שקיעתה. עם קולות הבוקר ודממת הערב. עם אושר השבים ובכי ההולכים. עם ריח הפריחה וריח המדים. עם שיר מתנגן וזיכרון הקול שדהה. עם פכפוך נהרות שוקקים ודממת אבק הדרכים. עם צחוקם המתגלגל של ילדים ובכי כאבם, עם החגים והשמחות ועם ימי האבל והזיכרון, עם היש והאין. עם האין והיש. עם הדקה ועם הנצח. ועם התקווה.

בפכי חי בתוכנו המת והינו חי. כי אנו חיים ובתוכנו המתים. כי לא במותו ציווה לנו את החיים אלא בחייו.

בחייו ציווה לנו את החיים